|
גדעון סער – מורד בקפטן של "אוניית הבאונטי", בטענה שהקפטן לא כשיר להמשיך לפקד ולנווט את האונייה.
כמו בכל מרד – מצטרפים אליו מספר ספנים ובתחילה הנצחון נראה להם בהישג יד, אך בסופה של הסאגה הם מתפזרים באיים סביב טהיטי ונעלמים מדפי ההיסטוריה.
למאמר המלא...
|
|
ככלל – שימוש בעדי מדינה הוא הכרח בל יגונה. כל עוד זה נעשה במסורה, במקרים חריגים ועל פי דין.
עדי מדינה – הם שותפים לעבירות, עבריינים, שמקבלים הנחות והטבות תמורת עדותם שמסבכת את חבריהם לעבירה.
עדי מדינה – הם פרובלמטיים קומבינטורים, חלשי אופי, מוכרים את חבריהם – טובים למשטרה ו"מנייאקים" בעיני עבריינים.
המדובבים – שייכים לאותה קטגוריה – שקוראים להם "חלאות" – מוסרים", שגם בהם צריך להזהר.
אנשים קרובים, מינויים של אמון, אנשים שאתה מגדל ומקדם והם הופכים לעדי מדינה, הביטוי המקובל הוא – "חרה של אדם".
למאמר המלא...
|
|
הליכוד – כמפלגה הגדולה ביותר נתנה גם את הדוגמא הטובה ביותר לבחירות דמוקרטיות.
גנץ, לפיד – כמפלגות נותנות דוגמא של תקנון סטליניסטי – לאמור אני אקבע, אני אנווט, אני אחליט.
למאמר המלא...
|
|
כיצד אפשר לפרשן עובדות ולהציגן באור אחר תוך עקיפה והסתמכות על זכרון קצר.
ממשלת נתניהו שידרה לאורך תקופה מסרים ברורים שהם מעוניינים לסיים את כל הקדנציה שבחוק, לאמור: עד נובמבר 2019.
ואז נפל דבר – ליברמן נעלב, הריח שאולי בבחירות בזמן קבוע קרנו תיפול ותרד ומיהר לעשות מעשה נועז לפי דעתו, ופרש מהממשלה, בטענות שלא נתנו לו יד חופשית בבטחון, לאמור: לרסק את חמאס.
למאמר המלא...
|
|
בני בגין בגלי צה"ל. לא הכרתי ערך של נאמנות למנהיג. זה חידוש, שטות ומגוחך.
בני בגין: שכח או לא רצה לזכור, או מתכחש או מתוסכל, מכך שלא יכול היה להגיע לדרגתו, הישגיו ואישיותו של אביו.
מנחם בגין ז"ל: היה דמות לא רק אידאולוגיית או תנועתית, היה בו ניצוץ של מנהיגות, כריזמה כובשת שלא מאמצים אותה, לא לומדים אותה אלא נולדים איתה והיא שסחפה אחריו אנשים שגם האמינו בו וגם היו נאמנים לו אישית ולא רק אידאולוגית.
למאמר המלא...
|
|
משבר ילדי הדסה. כתם שחור על כל הצדדים המעורבים בפרשה. זה נראה כמו מלחמת אגו – על גב הילדים ולא כמלחמה למען הילדים.
ומשבר הכותל והגיור. אם היו מחליטים נכון, לא היה מקום לדחייה של 6 חודשים + ועדה + פשרה בנוסח מפא"י הקלאסית.
מה שמעצבן בפרשת הכותל – כי החרדים בהנהגת ליצמן, פירוש, גפני – לא השתתפו בכיבוש הכותל למרות שקול השופר נשמע על ההר.
הבחירות במחנה הציוני – שום דבר בעד כולם נגד נתניהו.
הזמרת הפרובוקטיבית, בריטני ספירס בכותל.
אם היא יכולה – גם הרפורמים יכולים.
למאמר המלא...
|
|
המועמד בוז'י הרצוג, מתחיל לקבל לאט אבל בטוח את התכונות של ראש ממשלת בריטניה, צ'מברליין עם המטריה. הלך לוועידת מינכן ב-1938 וחתם עם היטלר על הסכם מינכן אשר על פיו, חבל הסודטים של צ'כיה יסופח לגרמניה.
צ'מברליין שב ללונדון והבריטים התלהבו שהנה נחתם הסכם שלום, תוך שהוא מנופף עם ההסכם ומצהיר "הבאנו לעולם שלום בזמננו".
ההסכם + ההופעה עם המטריה, הפכו לסמל של הכניעה המבישה ביותר בהיסטוריה עד ימינו אלו.
בוז'י – איננו צ'מברליין למזלנו, אבל הצהרתו כי ההסכם עם איראן הוא רע אבל הוא סומך על הנשיא אובמה, נושא
למאמר המלא...
|
|
ברגע שמכריזים על בחירות, מתחילה חרושת של הבטחות שמציפות את הציבור. קמים נביאים וקוסמים כלכליים, שבידם פתרונות קסם לכל חוליי החברה, ופתרון לכל המשברים – ובחלקלקות לשון, מבטיחים, חולמים, מעוותים עובדות ונתונים, ונעלמים ומתפוגגים אחרי.
רבותיי – לעשות רפורמה בשוק הסלולר, קל יותר מאשר רפורמה בשוק הדיור, בתיקון יוקר המחיה, תעסוקה, מזון ותיירות.
כלכלת בחירות, כמו מע"מ 0 על מוצרים בסיסיים, באה אמנם באיחור, אבל אם זה באמת יעזור לציבור, החלש ולו במעט, אז למי אכפת!
למאמר המלא...
|
|
הדור הצעיר (שמטבעו הוא יותר קיצוני), שמייצגיו הם דני דנון, חוטובלי, יריב לוין, זאב אלקין וכמה עסקנים נוספים, מתוסכלים וממורמרים, מנסים להשתלט על הליכוד.
דור הביניים, שסומן בזמנו למנהיגות שנציגיו היו דן מרידור, בני בגין, מיקי איתן ונוספים שעזבו למפלגות אחרות (ישראל ביתנו, התנועה) – הודחו מהמפלגה לפנסיה, צחי הנגבי – בינתיים ב"הולד" זמני.
ביבי – מאבד גובה, וכמו מטוס שמאבד גובה, אם לא יתייצב ויתרומם, עלול להתרסק.
למאמר המלא...
|
|
דומה כי אצל נתניהו שינוי הדעה והלב הינו מעשה יום ביומו וגם על כך נאמר "הכמות הופכת לאיכות (שלילית) חדשה".
למאמר המלא...
|